10
עובדות לא חשובות
(אבל מעניינות!)
לצלמים
מהתמונה המפורסמת בעולם, דרך רחפנים מהמאה ה18 ועד למצלמות בחלל החיצון,
ליקטתי עבורכם 10 עובדות צילומיות שסביר להניח שלא ידעתם.
העובדות שכאן אולי לא יהפכו אתכם לצלמים מוכשרים יותר, אבל היי- הן ממש מעניינות!
עובדה לא חשובה #1:
כולנו מכירים ורגילים לצלם עם הפלאש של המצלמה. זהו רכיב אלקטרוני קטנטן ומתוחכם, שמסתנכרן בדיוק מופתי עם פעולת המצלמה, ובכך מאפשר לנו לקבל תמונה מוארת של המצולם שלפנינו גם בתנאי תאורה קשים וחשוכים.
אממה, חשבתם איך הפלאשים של פעם עבדו?
הרבה לפני העידן הדיגיטלי, באמצע המאה ה18, בזמן שהמצלמות היחידות שהיו קיימות היו מצלמות טכניות וגדולות (אלו עם כיסוי הראש שרואים בסרטים), נוצר הצורך במנגנון כלשהו שיצור אור מלאכותי לטובת הארת המצולמים. באותה תקופה מדע האלקטרוניקה היה בחיתוליו (ועל לדים אפילו לא חשבו), והפתרון שהומצא לבעיה היה מבוסס על שריפת מגנזיום- חומר מתכתי שבעת שריפתו היה מפיק אור דומה בגוון לאור השמש.
מימין- הצתה ידנית של אבקת פלאש. מ שמאל- הצתה בנשיפה
את אותו מגנזיום היה ניתן למצוא בכמה מוצרים שונים בעלי צורות הפעלה ביזאריות לחלוטין:
"אבקת פלאש"- שאותה היו שורפים על מעין לוחית מתכת שמחוברת למוט אחיזה. את ההצתה היו מבצעים תחילה באופן ידני, ביחד עם פעולת הצילום, יד אחת אוחזת בפלאש ויד שניה על המצלמה. וריאציה אחרת של הפלאש הנ"ל הייתה מוצתת ע"י צינור נשיפה. בהמשך גילו כיצד לחבר למערכת הצתה אלקטרונית שתסונכרן עם פעולת התריס של המצלמה.
"סרטי פלאש"- סרט מגנזיום, (כמו הסרט שקיים בקלטות הטייפ של פעם), שאותו היה ניתן לחתוך באורך מסוים (בהתאם לאורך החשיפה בצילום), ואז לשרוף תו"כ הצילום.
משמאל למעלה, עם כיוון השעון: אבקת פלאש, ערכת סרטי פלאש עם סרגל מדידה, סוגים שונים של אבקות פלאש, הסטנד שעליו מציתים את האבקה.
אם חשבתם על לרכוש אחד מהנ"ל לטובת הנוסטלגיה, קחו בחשבון שאלו היו שיטות מסוכנות ביותר להארת המצולם ולא מעט צלמים בסוף המאה ה18 קיפחו את גבותיהם (או את כלל הפרצוף שלהם) תו"כ שריפת הפלאש. לא פלא שהשימוש היחידי כיום באבקת פלאש היא בפעלולי פיצוצים לתעשיית הסרטים.
עובדה #2:
התצלום הדיגיטלי הגדול והמפורט ביותר בעולם, נוצר ב2014, והוא שייך לעיר קואלה לומפור שבמלזיה. מדובר באחד מפרוייקטי הצילום המורכבים והמתוחכמים שידעה האנושות, שבסופו הופקה תמונה פנורמית אחת (2 ליתר דיוק) של העיר.
הפרוייקט, שנקרא Panaxity, היווה שיתוף פעולה של מספר חברות שבראשם ניקון, חברת HP, טרנסנד (זאת של הדיסקים הקשיחים), תחנת מזג האוויר הלאומית של מלזיה ועוד מספר גופים.
לפני שישר תקפצו ללינק שבסוף, תשטפו את העיניים לרגע במספרים האסטרונומיים שכאן: התמונה, שגודלה 846 ג'יגה פיקסל (846,071,539,488 פיקסלים ליתר דיוק), צולמה מהקומה ה85 של מגדל בשם Manera הקיים בעיר (שהוא במקרה גם המגדל הגבוה ביותר בדרום מזרח אסיה) וכל זה בעזרת 4 מצלמות ניקון D800.
פרוייקט Panaxity. פנורמה של העיר קואלה לומפור, מלזיה.
איך דבר כזה אפשרי אתם שואלים? הרי אין אף מצלמה בעולם שהחיישן שלה מסוגל להכיל כ"כ הרבה פיקסלים, בטח שלא ניקון... אז כמובן שהתמונה הזו הורכבה מלא פחות מ31,500 צילומים עוקבים שחוברו לפנורמה אחת. 4 המצלמות מוקמו ב4 הקצוות של הבנין, על המצלמות שמו עדשה של 800mm, וגיר רובוטי הזיז את המצלמות בהדרגה ובדיוק רב בכדי ליצור סדרה ארוכה של צילומים במרחקים ובהפרשי זמן שווים. (מתואר בתמונה המצורפת).
הפרוייקט ארך כשלושה חודשי תכנון, שבוע שלם של צילומים שבו צולמו 186,000 תמונות באותן מצלמות, שמהם נלקחו "רק" 31,500, לאחר מכן הצוות נזקק לעוד חודשיים לעיבוד התמונות וחיבור שלהם לפנורמה, כשבסוף הם נאלצו להמתין לא פחות מחודש שלם לרינדור התמונה במחשב של הפרוייקט (!).
בסופו של עניין, הצוות המלזי שבר שיא עולם, ויצר תמונה פנורמית מרשימה במשקל של 3.3 טרה בית ורזולוציה מוגזמת של 650,412 * 1,300,824 פיקסלים. כל כך מוגזמת שניתן לראות בה פרצופים של אנשים ממרחק עצום ואף בתים ממרחק של עשרות ק"מ.
כנסו לראות בעצמכם: https://www.panaxity.com/
* שימו לב שבאתר שלהם יש 2 פנורמות, אחת ביום (846 ג'יגה פיקסל), והשניה בלילה ("רק" 136 ג'יגה פיקסל). בכדי לעבור בין 2 סוגי הפנורמה תוכלו ללחוץ על סימן השמש/ירח שמימין למטה. השתמשו בגלגלת העכבר בכדי לעשות זום אין.
עובדה #3:
אם היינו צריכים לנחש מהו התצלום הנצפה והפופולרי ביותר בהיסטוריה, כנראה שישר היו קופצות לנו לראש כל מיני תמונות מלחמה אייקוניות בשחור-לבן או תמונה של פועלי בניין שיושבים על פיגום בניו יורק, או סתם תמונה של מרלין מונרו, אבל למעשה התצלום הנצפה ביותר הוא קצת יותר מודרני וצבעוני מכל אלו.
בקיץ 1996, טייל הצלם Charles O'Rear בנאפה וואלי שבקליפורניה, שם צילם תמונה פשוטה של גבעת דשא ירוקה ושמיים מעוננים חלקית. את התמונה, לה קרא Bliss, הוא מכר לאתר סטוק של תמונות בשם קורביס.את זכויות השימוש של אותה תמונה, מספר שנים לאחר מכן, רכש לא אחר מביל גייטס, אשר הפך אותה לרקע ברירת המחדל של מערכת ההפעלה Windows XP. במשך 13 שנה זו הייתה התמונה שכמעט כל מי שהדליק את מסך המחשב שלו ראה. לפי הערכות, יותר ממיליארד בני אדם צפו בתמונה הזו לאורך השנים.
Charles O'Rear ויצירתו
מה גרם דווקא לתמונה הזו להבחר לתמונה הראשית של ווינדוס? האמת, שאפילו הצלם טוען שאינו יודע מה גרם לביל גייטס לבחור דווקא בתמונה הזו. אולי השלווה שהתמונה משרה, אולי הפשטות, ואולי כל זה קרה סתם במקרה.
תחשבו לעצמכם, כמה פעמים קרה שביצעתם בחירה שרירותית כלשהי בחיים לגבי משהו, שלאחר מכן המשיכה אתכם שנים קדימה. אולי באותה שרירותיות ביל גייטס בחר את התמונה הזו מתוך מאגר של אינספור תמונות, ובלי להתכוון הפך אותה עם השנים לתמונה שכמעט כל אחד מכיר.
עובדה #4:
רחפנים (Drones)- בשנים האחרונות הם הפכו להיות פופולריים בארץ כמעט כמו פיתה פלאפל.
הטכניקה של צילום מהאוויר לעומת זאת, היא עתיקה בהרבה יותר משאתם חושבים. החלוץ הראשון בתחום היה ממציא צרפתי המכונה Nadar (בתמונה המצורפת). בשנת 1858 הוא טיפס עם כדור פורח לגובה של 262 רגל מעל פריז וצילם את "תמונת הרחף" הראשונה שידעה האנושות. לצערנו, הצילומים הללו לא שרדו את מבחן הזמן ונעלמו מהעולם.
מימין- בוסטון מהאוויר, 1860, James Wallace Black, משמאל- Nadar על הכדור הפורח
שנתיים אחריו, James Wallace Black, עלה עם כדור פורח לגובה של 2000 רגל מעל העיר בוסטון (ארה"ב) וצילם את תמונת הרחף העתיקה ביותר שנשתמרה עד היום. מאז ועד היום צלמים הרפתקנים נוספים ביצעו צילומים אוויריים בדרכים ביזאריות שכללו שימוש בדאונים, רקטות ואפילו.... תחזיקו חזק.... יונים! ב1909, Julius Neubronner רתם מצלמה ליונה, ושיחרר אותה מעל העיר דרזדן שבגרמניה. בניגוד לציפיות, יצאו לו כמה תמונות מאוד ברורות של רחובות העיר.
אז בין אם בכוונתכם לרכוש רחפן חדשני ומגניב, או לחבר איזה גו פרו ליונה, תדעו שכבר חשבו על זה קודם ;)
העיר דרזדן ממעוף היונה, 1909
עובדה #5:
העין האנושית תמיד הייתה בסיס טוב להשוואה והבנה של פעולת המצלמה והעדשה. מי שהיה אצלי באחד מהקורסים בטח זוכר את ההסבר על העדשות הנורמליות ועל כך שהעיניים שלנו רואות את העולם בפרספקטיבה שדומה לעדשת 50mm (למרות שלפי חישוב טכני, אורך המוקד של העין שלנו הוא סביב ה 22mm) מה שנותן לאותן תמונות שצולמו עם עדשות נורמליות את המראה ה...נורמלי.. שלהן.
אבל מלבד אורך המוקד והפרספקטיבה שהן בסיס מעניין להשוואה, חשבתם פעם מהו מפתח הצמצם (F number) של העיניים שלנו?
מפתח הצמצם תלוי כמובן בקוטר האישון שלנו- החור השחור במרכז העין, דרכו עובר האור אל הרשתית- הלוא היא "החיישן" של העין. והאישון שלנו כמו שוודאי אתם מכירים, משנה את קוטרו ומתאים את עצמו לכמות האור בסביבה שלנו. משמע שמפתח הצמצם של העיניים שלנו משתנה גם הוא בהתאם לאישון.
לאדם בריא, מפתח הצמצם של העין כאשר האישון פתוח לרווחה (למשל בחדר חשוך), נע בין F/2.1 ל F/3.8.
מפתח הצמצם כאשר אישון העין מוקטן (למשל ביום שמש) נע בין F/8.3 ל F/11.
עוד פקטור שמשפיע הוא הגיל שלנו- ככל שמתבגרים האישון מצטמצם בהדרגה, וכך מפתח הצמצם הממוצע עולה.
נראה שבקטגוריה הזו, מרבית העדשות "מנצחות" את העין האנושית ומאפשרות טווח רחב יותר של ערכי צמצם ועומקי שדה אפשריים, שלעיתים מתחיל בF/1 נקודה משהו ומסתיים בF עשרים ומשהו.
עובדה #6:
אז מה הצד היותר יפה שלכם?
מנסיוני כצלם, מרבית האנשים מסגלים לעצמם צד מסוים של הפנים אותו הם יותר אוהבים, ואותו הם יבליטו באופן אוטומטי אל מול המצלמה. נשמע לכם\ן מוכר?
על פי מחקר מעניין שבוצע ב2012 ע"י Kelsey Blackburn וJames Schirillo יש לשאלה הזו תשובה הרבה יותר חד משמעית ממה שנראה.
החוקרים אספו מספר תמונות פורטרט בשחור לבן של גברים ונשים, מהפרופיל הימני והשמאלי. בכדי ליצור מחקר איכותי ומדויק, הם יצרו תמונות מראה של הפורטרטים. כך שבחלק מהמקרים הצד הימני של הפנים הופיע בשמאלי וההיפך.
את התמונות קיבלו מספר גדול של נסיינים לצפיה. במהלך הצפיה החוקרים מדדו את קוטר האישון של הנסיינים, זאת מתוך מוסכמה מדעית שהאישון שלנו מתרחב כאשר אנחנו צופים במשהו שאנחנו תופסים כ"נעים לעין" ומעניין, ומתכווץ במצב ההפוך. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם ישנו צד מסוים בפנים של המצולמים אותו הצופים מעדיפים באופן גורף.
תוצאות המחקר הראו שמרבית הנסיינים העדיפו את הצד השמאלי של הפנים של המצולמים, גם כאשר הוצגה בפניהם תמונת מראה הפוכה של הפנים.
הסיבה האפשרית לכך על פי החוקרים, היא שהצד השמאלי של הפנים מבטא רגש בצורה הרבה יותר ברורה, ובכך מאפשר לצופה להתחבר יותר לצד הזה ולתפוס אותו כאסטטי ונעים יותר.
עובדה #7:
על פליירים, כוכבים וצמצמים.
פלייר (או Lensflare) הוא הבוהק של מקור האור כפי שנתפס בעדשת המצלמה. את אותו בוהק נראה סביב השמש, או סביב מקור אור מלאכותי אחר אשר הכנסנו לפריים שלנו.
מי שלמד אצלי בקורס הצילום למתחילים ודאי זוכר שהצורה של אותו הפלייר מושפעת באופן ישיר מהצמצם של המצלמה. כאשר מצלמים עם צמצם פתוח, מתקבלים פליירים בעלי צורה מעוגלת ומרוחה. ככל שנסגור את הצמצם, הפליירים יצטמצמו לצורה של כוכב חד ובוהק.
מה שעוד יותר מעניין, הוא שהצורה הכוכבית המדוברת של הצמצם הסגור יכולה להתקבל בכמה אופנים. יש למשל פליירים כוכביים עם 6 קרניים, יש כאלו עם 8, 10 או 14 קרניים, וגם הפעם סוג הכוכב מושפע באופן ישיר, איך לא- מהצמצם.
הצמצם של העדשה מורכב מ"עלים"- להבים אשר נפתחים ונסגרים אחד על השני בכדי ליצור את גודל המפתח הרצוי של הצמצם בעת הצילום. מסתבר שמספר העלים בצמצם הוא זה שקובע את מספר הקרניים בפלייר הכוכבי. בצמצם עם כמות עלים זוגית, למשל 6, נקבל את אותה כמות של קרניים בכוכב. אבל בצמצם עם כמות עלים אי זוגית, למשל 7, נקבל כמות כפולה של קרניים בכוכב- 14 במקרה הזה. הסיבה נעוצה באפקט שנקרא "דיפרקציה", שבו קרני האור שמגיעות ממקור האור "נמרחות" על הזויות שנוצרות בין עלי הצמצם. תיאור גרפי מצורף בתמונה.
מספר העלים בצמצם העדשה ומספר הקרניים של הפלייר שהוא יוצר
עובדה #8:
מצלמות בחלל!
הידעתם שכיום על הירח נמצאות 12 מצלמות Hasselblad, שפשוט.. מונחות שם?
בשנות ה60, ארה"ב הזניקה את תוכנית אפולו, שמטרתה הייתה להנחית את האדם הראשון על הירח. החללית אפולו 11, ששוגרה ב1969 (עם ניל ארמסטרונג, באז אלדרין וכו') הייתה גם הראשונה שהצליחה. בכדי לתעד את מהלך התוכנית והנחיתה, נאס"א בחרה בחברת האסלבלאד השוודית, שתיצור עבורה מצלמות מיוחדות אשר יכולות לשרוד את תנאי הקיצון בחלל החיצון. התנאים כללו טמפרטורות קיצוניות, וואקום וחוסר כבידה, אשר הפכו את פעולת המצלמה המכנית הפשוטה לבלתי אפשרית. לכן זו הייתה צריכה להיות מצלמה מתוחכמת, שגם באופן אבסורדי צריכה להיות במשקל המינימלי האפשרי, כי הרי בחללית- כל גרם של ציוד הוא קריטי.
נחזור לאפולו 11... ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין צוידו ב2 מצלמות משוכללות של האסלבלאד. אלו היו המצלמות הראשונות לנחות על הירח, וגם- להשאר שם. הסיבה פשוטה- אחרי השימוש במצלמות, האסטרונאוטים לקחו את סרטי הפילם, אבל השאירו את המצלמות על פני הירח בכדי לפנות מקום לאבנים מהירח שהובאו לצורכי מחקר, כמו שכבר אמרנו- כל גרם על החללית מחושב!
מאז ועד אפולו 17, הושארו באותן נסיבות 10 מצלמות נוספות.
Hasselblad EDC, דגם המצלמה הפופולרי ביותר על הירח
בונוס! אם מישהו רוצה לנבור בעשרות אלפי התמונות שצולמו ע"י המצלמות הללו בחלל, הנה לינק לאלבומי התמונות החל מאפולו 4 ועד 17.
בונוס #2! מצלמת האסלבלאד אחת ויחידה כן חזרה מהירח, ונמכרה במכירה פומבית ב$910,000.
עובדה #9:
למה עדשות הטלה-פוטו של קנון לבנות?
בצעירותי, הייתי עובד כסדרן במגרשי כדורגל. תמיד זכור לי המראה של חבורת צלמים מתגודדת באחת מהפינות של המגרש, לחלקם עדשות שחורות ולחלקם עדשות לבנות. עם הזמן הבנתי שבמרבית המקרים זו דרך לדעת למי יש ניקון ולמי יש קנון (כי בזמנו לא היה ממש סוני או פנסוניק..).
הסיבה שבגללה קנון החליטו לצבוע את עדשות הטלה-פוטו שלהן בלבן, אינה רק ענין אסטטי או ניסיון ליצור בידול משאר החברות, אלא ענין טכני שמאפשר לה לייצר עדשות מדויקות ועמידות יותר.
בכל עדשה יש אלמנטים- חלקי זכוכית שתפקידם לרכז, לפזר ולפקס את קרני האור על חיישן המצלמה בצורה מדויקת. כאשר העדשה נחשפת לחום, עם הזמן הזכוכיות שבה מתרחבות מעט, מה שיכול לגרום ליציאת העדשה מכיול ולפגיעה בחדות שלה. לעדשות הטלה-פוטו הגדולות, יש אלמנטים גדולים יותר ולכן- כל חשיפה ממושכת גורמת להתרחבות רבה ופגיעה מהותית יותר בחדות, ביחס לעדשות קטנות יותר.
תוסיפו על כך שבעדשות טלה-פוטו משתמשים בתחומים כמו ספורט ובע"ח- תחומים שבהם צלמים נמצאים שעות רבות בשמש וחשופים יותר לשינויי טמפרטורה. הפתרון של קנון לכל אלו היה צביעת העדשות הללו בלבן (אוף וויט לטרחנים..), שכן הצבע הלבן מחזיר אור, לעומת הצבע השחור שבולע אותו. ככה אנחנו נמנעים מהתחממות העדשה ופגיעה באלמנטים שבה.
עובדה #10:
צילום ומוזיקה- תמיד היו 2 האהבות הגדולות שלי. בגיל 17 בערך התחלתי להתעסק בשניהם במקביל, האחד הפך למקצוע והשני נשאר תחביב. תמיד האמנתי שיש המון השקה בין 2 העולמות, הרי מדובר בשני תחומים אומנותיים ויצירתיים שבהם האמן מביע את שעל נפשו בעזרת היצירה, ולאורך השנים יצא לי להכיר לא מעט קולגות צלמים שעוסקים במוזיקה וגם מוזיקאים מקצועיים שעוסקים בצילום.
עובדה לא חשובה זו הולכת לעסוק באותם מוזיקאים סופר מוכשרים שסביר להניח שאתם מכירים, אבל שבטח לא ידעתם שהם גם צלמים מוכשרים מאוד. הרשימה שכאן עלולה להפתיע אתכם!
נתחיל ממישהו שסביר שכולם מכירים- בריאן אדמס. בנוסף על היותו אגדת רוק, אדמס הוא צלם פורטרטים מוכשר, שצילם לא מעט סלבריטאים לקמפיינים פרסומיים, ביניהם לא אחרת מאשר המלכה אליזבת השניה. עוד עבודה מרשימה ומעניינת שלו הייתה ספר פורטרטים של יוצאי מלחמה “Wounded”. (לינק לרכישה באמזון כאן)
מימין- בריאן אדמס, משמאל- המלכה אליזבת השניה, צילום מאת בריאן אדמס
נחשו מה? מוזיקאי מוכשר נוסף ומוכר לא פחות העונה לשם- לני קרביץ. בנוסף על היותו מוזיקאי, שחקן, מפיק ומה לא, מסתבר שלני הוא גם צלם תיעודי. כמו בריאן, גם הוא פרסם ספר צילומים אשר נקרא "Flash", המציג את נקודת המבט שלו על עולם הפפארצי והמדיה (סרטון הסבר מפי לני תוכלו למצוא כאן). עוד פרט מעניין, חברת Leica הוציאה עבורו מצלמה קאסטם מייד במהדורה מוגבלת, כי ככה זה כשאתה לני קרביץ...
עוד מוזיקאים/צלמים: הזמר סיל (Seal) שגם הוא Ambassador של חברת לייקה.
מימין- לני קרביץ עם Leica M-P במהדורה מוגבלת, משמאל- סיל עם Leica M10
- מובי (Moby) – מצלם מגיל 10, עוד לפני שנהפך למוזיקאי. היה מתעד בעצמו את סבבי ההופעות שלו. כיום מצלם בעיקר אדריכלות. את הפורטפוליו שלו תוכלו למצוא כאן.
- לו ריד (Velvet Underground)- צלם נופים מהולל.
- גם בגזרה המקומית יש לנו ייצוג לא רע. אחד המוכרים בתחום הוא אברהם טל (שוטי הנבואה) שמסתבר שהוא צלם לא רע בכלל, ואף צילם חלקים מסוימים מהקליפים שלו בעצמו.
מימין- ספר הצילומים של בריאן אדמס, משמאל- ספר הצילומים של לני קרביץ
אז לסיכום- אלו היו 10 עובדות מעניינות אך לא חשובות שליקטתי עבורכם על עולם הצילום. אומרים שידע זה כח, אך במקרה הזה הידע הוא סתם לכיף :)
אם אתם מעוניינים ללמוד לצלם כמו לני קרביץ או כמו יונת רחף, יותר ממוזמנים להציץ על שאר המדריכים ומאמרי הצילום, או לבדוק את קורסי הצילום שלי.
רוצים ללמוד עוד? קורסי הצילום - ONLINE
ללמוד צילום בקצב שלכם, בזמנכם הפנוי ובגובה העיניים.
.jpg)
מאמרים ומדריכים נוספים
התחילו כבר עכשיו ללמוד כיצד לצלם תמונות מוצלחות יותר, בכל סוג של מצלמה, או סמארטפון.
.jpg)
מוזמנים ליצור איתי קשר בכל שאלה:
מי אני?
שמי בעז פרדקין, צלם מקצועי ומורה לצילום. בעל נסיון של 14 שנים בצילום בתחומים שונים: אירועים, צילום תיעודי, חיי לילה, מוצרים, עסקים ועוד. מלמד צילום ומנחה קורסים למתחילים ולמתקדמים וכן מלווה בעלי עסקים להשגת מטרותיהם ה"צילומיות" לעסק.
ב2014 פתחתי את קורס הצילום הראשון שלי בחצר ביתי דאז בבאר שבע. מאז, העברתי עשרות קורסי צילום פרונטאליים בת"א וב"ש.
2020 היוותה נקודת מפנה לכולנו. עבורי, היא סימנה מעבר לעולם הדיגיטל והלימוד המקוון במלוא העוצמה. אני מזמין אתכם ללמוד אצלי צילום אונליין- בקצב שלכם, בזמנכם הפנוי ובגובה העיניים- בלי לצאת מהבית.
לשאלות, דיונים ומידע צילומי מעניין ומעשיר,
הצטרפו לקהילת "שאל צלם" בפייסבוק!
